קובי ואח' נ' קלאב הוטל טבריה בע"מ ואח'

החלטה

מבוא:

1.הנתבעים הגישו ביום 29.7.04 בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה והשיהוי בהגשתה, ועוד מספר טענות. אז התנהל התיק בפני כבוד השופט שאהר אטרש.

2.ביום 01.01.06 קיבל בית משפט זה את הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

3.הוגש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתיק......., שהחליט ביום 26.06.06, על פי הסכמת הצדדים, להורות על ביטול ההחלטה דלעיל, ולהחזרת התיק לבית משפט זה לדיון בטענה.

4.לטענת הנתבעים ביום 13.04.95 נכרת הסכם שכירות בלתי מוגנת בינם לבין התובעים, על פיו שכרו הנתבעים מהתובעים מלון רון בטבריה לתקופה של שנתיים.

5.בתום תקופת השכירות נערך סיור בין התאריכים 13 עד 15 אפריל 1997. הסיור היה משותף של נציגי הצדדים במהלכו נערכה בדיקה באשר למלאי המצוי במלון, ולנזקים אשר נגרמו למלון.

6.ביום 15.04.04 הגישו התובעים תביעה זו לבית המשפט בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם.

הבקשה לדחיה על הסף:

7.הנתבעים טענו כי על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות התשי"ח- 1958 (להלן :"החוק") התקופה בה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה הינה שבע שנים.

8.הם טענו כי לפי טענת התובעים עצמם בכתב התביעה, ידעו התובעים או היה עליהם לדעת על הנזקים הנטענים לכל המאוחר ביום 13.04.97 עת נערך הסיור המפורט לעיל.

9.מכאן טענו הנתבעים כי עילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום 13.04.97, ומשהוגשה ביום 15.4.04, הרי זו התיישנה.

תגובת התובעים:

10.התובעים טענו כי נחתם חוזה בינם לבין הנתבעים, אליו צורף נספח המפרט את רשימת המלאי בחדרי המלון אשר שכרו הנתבעים. במסגרת החוזה התחייבו הנתבעים להשיב את החדרים כשהם במצב תקין, לרבות המלאי אשר נמסר עמם.

11.בהגיע מועד תום החוזה נערכה ספירת מלאי בנוכחות תובע מס' 1, מר איתן קובי יחד עם נציג מטעם הנתבעים, שהתפרסה על פני שלושה ימים 13, 14,15 באפריל 1997. הם טענו כי עם תום ספירת המלאי נאמר לתובע מס' 1 כי בהתאם לחוסרים יבוצעו החזרות, ואכן החזרות חלקיות של המלאי החסר בוצעו בין התאריכים 18.04.97 ל- 08.05.97.

12.התובעים טענו כי עילת התובענה התגבשה במועד האחרון בו הוחזר מלאי לתובעים מאת הנתבעים, דהיינו, יום 08.05.97, המועד בו התברר לתובעים כי החזרות נוספות לא יבוצעו.

13.לטענתם, בנקודת זמן זו שממנה ואילך לא בוצעו החזרות נוספות התגבשה הפרת החוזה ע,י הנתבעים.

14.לחילופין טענו, כי עילת התובענה התגבשה לכל המוקדם ביום 15.04.97, שהוא היום האחרון לביצוע ספירת המלאי בנוכחות הצדדים, ומשהתבררה התמונה הכללית בדבר החוסרים הקיימים במלון התובעים, אותם חייבם הנתהעים להשלים על פי החוזה.

15.עוד טענו, כי לעניין ספירת ימי המלאי אשר הסתיימו כאמור ביום 15.04.97 הרי שיש לראותם כחטיבה אחת, על כן לכל המוקדם התגבשה עילת התביעה ביום 15.04.97 , לפיכך משהוגשה התובענה ביום 15.04.04 הרי שעל פי החוק הוגשה במועד.

16.התובעים טענו כי הפסיקה קבעה כי פעולה אחרונה בסדרת פעולות מקימה עילת תביעה החל מהפעולה האחרונה שבוצעה בעניין (ראה ע"א 109/69). לכן, טענו כי הולדת עילת התביעה היתה ביום 08.05.97 בו הסתיימו כל הפעולות לקיום החוזה, ולכל המוקדם ביום 15.04.97.